אני מגשר, אני לא שופט, הגישור שייך למגושרים

גישרנו בשניים. אני ודני שהוא עו"ד שגם מגשר. שנינו התכוננו לגישור וקראנו את כתבי הטענות. יום לפני הגישור, דני התקשר אליי ואמר לי שהגישור צריך להסתיים בכך שהנתבע ישלם לתובעת סך של 55000 ₪ עד 65000 שח. משהו בטווח הזה.

תפסיק לתכנן את תוצאות הגישור עוד לפני ששמעת מילה מהמגושרים, ביקשתי ממנו. נשמע את המגושרים, ננסה להבין לעומק את הסיטואציה ואז ננסה לעזור להם להגיע להבנות.

עזוב שטויות, אמר לי דני, הטווח שאמרתי לך הוא מה שיפסוק שופט ולכן זו אמורה להיות גם תוצאת הגישור.

מאיפה אתה כל כך בטוח מה יפסוק שופט, שאלתי אותו, ולפני שהספקתי לסיים את המשפט, דני אמר לי שהוא עו"ד מנוסה ושהוא בטוח איך יסתיים המשפט, באם הצדדים לא יגיעו להסדר בגישור.

תפסיק להיות עורך דין, אמרתי לו, כעת אתה בכובע של מגשר והגישור הזה שייך למגושרים. לא לי ולא לך, ולשנינו אין מושג כיצד הגישור יתפתח מה חשוב למגושרים שלנו, מה הם האינטרסים שלהם וכדומה.

דני השתכנע, סיכמנו שנקשיב למגושרים, ננסה להבין אותם ונראה איך ביכולתנו לעזור להם לסיים את הסכסוך.

למחרת הגענו לגישור, הצדדים אמרו את דברם, התובע דרש כ- 100,000 ₪ ואז הנתבעת אמרה את דבריה. היא אכן הייתה מוכנה לפצות את התובע, אך טענה שהפיצוי המקסימלי שהיא מוכנה לו הינו בסך 40,000 ₪.

היה ברור לי שעדיין נותרה לנו עבודה רבה, אך לפתע דני קם, הלך לכיוון הלוח, מתח קו, בצידו האחד הוא כתב 55000 שח ובצדו השני נכתב המספר 65000 ₪.

זה הפער ביניכם, הודיע דני, הוויכוח ביניכם הינו בין 555000 ₪ ל 65000 ₪.

הסתכלתי על הלוח כלא מאמין, ובטרם הספקתי להגיד משהו שיתקן את שנאמר מבלי לפגוע בדני, קם התובע ובצעקה אמר שהוא רואה שלא הקשבנו למילה מהדברים שהוא אמר, לקח את תיקו, יצא מהחדר ונעלם מהאזור. לא הספקתי אפילו להיפרד ממנו לשלום ובטח שלא הספקתי לנסות להחזירו לחדר הגישור.

לאחר שגם המגושרת יצאה מהחדר, שאלתי את דני מה עבר לו בראש, הרי סיכמנו מלכתחילה שהערכתו הראשונית ביחס למה שצריך להיפסק אינה רלוונטית. שבתי ואמרתי לו שאנו לא שופטים, שהגישור לא שייך לנו אלא למגושרים.

דני לא חלק עליי בתאוריה אבל התעקש שהוא עשה את הדבר הנכון.

עדכנתי אותו כי בכוונתי להתקשר לתובע ולשוחח עימו, וכך עשיתי. בתחילת השיחה , התובע היה כעוס מאד ובקושי הסכים לדבר איתי. ככל שהתקדמנו בשיחה, לאחר שהוא נוכח לדעת שאני מפגין אמפתיה רבה למצב, התובע התרכך וטון דיבורו השתנה לחלוטין. הוא אמנם סרב להגיע לפגישה נוספת, אך הסכים לנסות לקדם את הגישור באמצעות שיחה טלפונית. לאחר בוחן מציאות, הוא היה מוכן אפילו להוריד משמעותית את הסכום שהוא מוכן להגיע אליו. הוא נקב בסכום שלא היה בטווח שדני רצה להגיע אליו, אך היה להערכתי מאפשר את סיום הסכסוך. הוא הוסיף ואמר שלנוכח הנסיבות הוא צריך להתייעץ עם שותפו. כעבור יום הוא חזר אליי ואמר לי שהשותף שלו עדיין כועס ושהוא לא יכול להתקדם. הגישור הסתיים ללא הצלחה.

הזמן עבר, גישרתי גישורים רבים נוספים וערב אחד קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה.

רוני, זה אני דורון, זוכר אותי מהגישור שנטשתי? ברור שזכרתי אותו. רציתי להגיד לך שהשופט פסק לזכותי 2000 ₪ יותר מהסכום לו הסכמתי בגישור הטלפוני, מזל שהשותף שלי לא הסכים בזמנו לסגור עניין.

הופתעתי מכך שהוא מצא לנכון להתקשר ולעדכן אותי. האם היה לו כדאי ללכת לבית המשפט ולהסתכן בשביל 2000 ₪ נוספים, שהיוו אחוז קטן יחסית ממה שיכל לקבל בגישור?

דעתי בעניין ברורה, אך אני לא שופט, אני מגשר, והגישור אינו שייך לי, הוא שייך אך ורק למגושרים.